פסיכיאטריה בסרטים - נכון ולא נכון

סרטים יכולים ליצור סדק בתדמית הפסיכולוג / פסיכיאטר בעיני רבים שאינם מהתחום. התדמית שנוצרה עבור פסיכיאטרים ברבות השנים בקולנוע, יצרה דמות שמזוהה עם הרשויות היבשות, שאינה אינטליגנטית במיוחד עד שלילית במידה רבה.

ד"ר פריץ להמן (Bringing up Baby (1938 מצהיר שהנמר של קתרין הפבורן הוא דמיוני. זה לא היה שיקול דעת נבון,

בהתחשב בכך שהנמר שלה "בייבי" לא היה מאולף וכל הקרקס ברחו. בסרטים פסיכיאטרים רבים מסיקים את המסקנות הלא נכונות ומשלמים על כך בחייהם. מכתונת משוגעים ועד רוצחים מלידה (1994). הפסיכיאטרים אינם יודעים דבר והם ממשיכים לאכלס את העולמות הבדיוניים, העל טבעי והמדעי - במגרש השדים (1973) ושלושה סרטי שליחות קטלניים (1984, 1991 & 2003), יש פסקי דין דוגמטיים עם השלכות כואבות מאוד לפסיכיאטרים. כמו כן למרות שעורך הדין של ריצ'רד גיר בפחד ראשוני (1996) מקבל תואר של פסיכיאטר אמיתי ומומחה, הוא מרומה בקלות על ידי רוצח שמצליח לזייף פיצול אישיות מבלי שעלה על זה.

פרויד (1962) עשוי להיחשב כסרט שהגיע לשיא בגיל הזהב של ייצוגים חיוביים של פסיכיאטרים. מנקודה זו ואילך, החסד שניתן לפסיכיאטרים חלף, בשל מגוון רחב של סיבות (הנושאים בסרטים הפכו בוגרים יותר, האידאליזציה נעלמה, וכן אובדן הכבוד כלפי עמדות פרו רשויות). העובדה הכי עצובה היא שהתדמית שנוצרת על פסיכיאטרים בעיני הציבור היא שלילית. פסיכיאטרים בסרטים מוצגים לעיתים כמי שעושים שימוש בכישוריהם לרעה (מר דידס הולך העירה, 1936), לצורכי נקמה (טירוף פיין, 1966), יתרון מיני (עיתוי גרוע, 1980), רצח (בית של כרטיסים, 1987 ).כך לדוגמה עבור הרוצח הסדרתי חניבעל לקטר ומעשיו לפסיכיאטר האומלל שלו צ'ילטון בשתיקת הכבשים (1991). בסרט הרעב של לקטר בא לידי ביטוי במשפט בו הוא אומר בסיום הסרט "אני צריך לפגוש ידיד ותיק לארוחת ערב " וזהו סימן שאינו מסביר פנים כלפי הפסיכיאטר שלו.