שיטה חדשה בתחום בריאות הנפש: טיפול בדיכאון באמצעות אור

תחום בריאות הנפש מעודד רופאים ואנשי מקצוע לפתח שיטות טיפול חדשות. בשנים האחרונות מצטרפות שיטות טיפול מודרניות ואפקטיביות אל השיטות המסורתיות, במטרה להקל על המטופלים בטווח הקצר והארוך. אחת השיטות הללו עושה שימוש באור, ומחליפה את האמצעים הכימיים אשר ידועים בתופעות הלוואי שלהם.

הטיפול באור החל בתור פתרון אלטרנטיבי לדכדוך ודיכאון עונתי. במחקר אליו גויסו 12 נפגעי דיכאון נעשה חיקוי של מנגנון הזריחה, כאשר העוצמה הסופית דימתה אור של יום בוקר אביבי. הנבדקים התבקשו לשבת במשך ארבעה לילות בחדר אור, בו הותקנה מערכת שחיקתה את זריחת השמש. בתום ארבעת הימים מילאו הנחקרים שאלונים, שמהם עלה שיפור ניכר במצבם. שבעה מטופלים החלימו מהמצב הדיכאוני, שניים דיווח על שיפור בינוני ורק אחד מסר כי לא חש השפעה.

מה הקשר בין טיפול באור לבריאות הנפש?

המנגנון של טיפול בדיכאון באמצעות האור פועל על בריאות הנפש בשני מסלולים מקבילים:

א. הוא מסייע לשעון הביולוגי אשר פעילותו משתבשת כתוצאה מסיבות שונות.

ב. הוא בעל השפעה על הפעילות הכימית במוח, בדומה לשימוש בתרופות.

היתרון של טיפול בדיכאון באמצעות האור הוא מניעת תרופות וחומרים כימיים מהמטופלים. האור הנפלט מהנורות נקלט ברשתית העין בקולטנים מיוחדים, המוליכים אותות באמצעות מערכת העצבים אל גרעין הממוקם בחלק הקדמי של המוח. אותו גרעין משדר פקודות ומשפיע על ייצור של הורמון שינה בשם "מלטונין", ועל כימיקליים מוחיים נוספים הקשורים בדיכאון.

האם תאורה יכולה להיות תחליף לתרופות?

על מנת למצות את הפוטנציאל של טיפול בדיכאון באמצעות האור עבור תחום בריאות הנפש יש לבחור היטב את סוג התאורה. הנורות בניסוי מאירות באור טבעי בלבד, ללא אולטרה סגול, לייזר, קרני גמא, או גלי רדיו הנחשבים למזיקים, ואף מבצעים פעילות חודרנית.|

השאלה הגדולה לגבי טיפול בדיכאון באמצעות האור היא האם מדובר על תחליף מוחלט לתרופות. יש שורה ארוכה של תרופות המשמשות כיום מטופלים הסובלים מדיכאון:

• פרוזק
• רוקסט
• ציפרלקס
• רסיטל
  
  להערכת החוקרים, הגירוי באור מפעיל את הפעולה הטבעית של הגוף, וכך מוביל לשיפור במצב הרוח. במילים אחרות, הטיפול עדיין לא יכול להחליף לחלוטין את השימוש בתרופות אך הוא ללא ספק מהווה קפיצת דרך מדעית חשובה ומשמעותית. בעוד תרופות משפיעות לרוב רק כחודש מתחילת הטיפול, החשיפה לאור מזרזת את השיפור.
  
  יש לציין כי דיכאון הוא אחת המחלות השכיחות בעולם. הקהילה הרפואית בתחום בריאות הנפש עוסקת רבות בשאלות על דיכאון, ומחפשת אחר פתרונות חדשים למצבים שכיחים. הטיפול באור כאמצעי לתכנות מחדש של השעון הביולוגי בגוף צובר תאוצה. מי שסובל מדיכאון חורף או השפעות תקופתיות יכול לנצל את היתרונות הללו של הטיפול. בכל מקרה, מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע, ולהכיר את החלופה הקיימת לטיפול בדיכאון באמצעות תרופות בלבד. 

פסיכיאטריה בסרטים - נכון ולא נכון

סרטים יכולים ליצור סדק בתדמית הפסיכולוג / פסיכיאטר בעיני רבים שאינם מהתחום. התדמית שנוצרה עבור פסיכיאטרים ברבות השנים בקולנוע, יצרה דמות שמזוהה עם הרשויות היבשות, שאינה אינטליגנטית במיוחד עד שלילית במידה רבה.

ד"ר פריץ להמן (Bringing up Baby (1938 מצהיר שהנמר של קתרין הפבורן הוא דמיוני. זה לא היה שיקול דעת נבון,

בהתחשב בכך שהנמר שלה "בייבי" לא היה מאולף וכל הקרקס ברחו. בסרטים פסיכיאטרים רבים מסיקים את המסקנות הלא נכונות ומשלמים על כך בחייהם. מכתונת משוגעים ועד רוצחים מלידה (1994). הפסיכיאטרים אינם יודעים דבר והם ממשיכים לאכלס את העולמות הבדיוניים, העל טבעי והמדעי - במגרש השדים (1973) ושלושה סרטי שליחות קטלניים (1984, 1991 & 2003), יש פסקי דין דוגמטיים עם השלכות כואבות מאוד לפסיכיאטרים. כמו כן למרות שעורך הדין של ריצ'רד גיר בפחד ראשוני (1996) מקבל תואר של פסיכיאטר אמיתי ומומחה, הוא מרומה בקלות על ידי רוצח שמצליח לזייף פיצול אישיות מבלי שעלה על זה.

פרויד (1962) עשוי להיחשב כסרט שהגיע לשיא בגיל הזהב של ייצוגים חיוביים של פסיכיאטרים. מנקודה זו ואילך, החסד שניתן לפסיכיאטרים חלף, בשל מגוון רחב של סיבות (הנושאים בסרטים הפכו בוגרים יותר, האידאליזציה נעלמה, וכן אובדן הכבוד כלפי עמדות פרו רשויות). העובדה הכי עצובה היא שהתדמית שנוצרת על פסיכיאטרים בעיני הציבור היא שלילית. פסיכיאטרים בסרטים מוצגים לעיתים כמי שעושים שימוש בכישוריהם לרעה (מר דידס הולך העירה, 1936), לצורכי נקמה (טירוף פיין, 1966), יתרון מיני (עיתוי גרוע, 1980), רצח (בית של כרטיסים, 1987 ).כך לדוגמה עבור הרוצח הסדרתי חניבעל לקטר ומעשיו לפסיכיאטר האומלל שלו צ'ילטון בשתיקת הכבשים (1991). בסרט הרעב של לקטר בא לידי ביטוי במשפט בו הוא אומר בסיום הסרט "אני צריך לפגוש ידיד ותיק לארוחת ערב " וזהו סימן שאינו מסביר פנים כלפי הפסיכיאטר שלו.