מהן הפרעות נפשיות

הפרעות נפשיות מאופיינות בדפוס חשיבתי או התנהגותי השונה מהמקובל הגורם לפגיעה בתפקוד או למצוקה. הפרעות נפשיות מסווגות דפוסי התנהגות שבין הנורמאלי לאי נורמאלי לצורך של איבחון וטיפול בבעיות אלה על ידי הפסיכיאטריה.

סוגים שונים של הפרעות נפשיות

הפרעות נפשיות מסווגות על ידי שתי שיטות עיקריות – השיטה האמריקנית המתוארת ב DSM והשיטה

האירופאית המתוארת ב 10 ICD וההבדלים בין שתי השיטות מאד קטנים.

פרופ משה קוטלר הוא פסיכיאטר המתמחה באבחון וטיפול בהפרעות נפשיות והוא מכהן גם כראש החוג ללימודי פסיכיאטריה באוניברסיטת תל אביב. בנוסף משמש פרופ משה קוטלר כיו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש בישראל וכפסיכיאטר משפטי.

הסיווג בשיטה האמריקנית של מחלות נפש מחולק לחמישה צירים שונים:

1. הציר הראשון עוסק בהפרעות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה, הפרעות במצבי הרוח, הפרעות דו קוטביות דיכאון מז'ורי, חרדות וכדומה.
2. הציר השני עוסק בהפרעות אישיות או הפרעות על רקע פיגור שכלי.
3. הציר השלישי עוסק בהפרעות מוחיות או גופניות עם ביטוי נפשי התנהגותי.
4. הציר הרביעי עוסק בבעיות נפשיות של מצבי דחק (סטרס) לחצים סביבתיים וחברתיים
5. הציר החמישי מתאר את רמת התפקוד.

בין הסוגים העיקריים של הפרעות נפשיות ניתן למנות:

• סכיזופרניה ופסיכוזות אחרות הפוגעות בשיפוט המציאות
• הפרעות אפקטיביות הקשורות למצבי רוח שונים
• נוירוזות כמו חרדות שונות וכדומה
• הפרעות אישיות הגורמות לקשיים בהסתגלות למציאות
• בעיות בתפקוד המיני
• הפרעות שליטה ואימפולסיביות
• הפרעות שמקורן בינקות או בילדות
• הפרעות מסיבות רפואיות
• הפרעות נפשיות עקב שימוש בחומרים כדוגמת סמים, אלכוהול, קפאין, ניקוטין וכדומה.

הפרעות נפשיות היוו בסיס לכתיבת ספרים ועשיית סרטים רבים שבהם הגיבור סובל מהפרעות נפשיות שונות כמו פיצול אישיות בסרט פסיכו של היצ'קוק וכיוצא באלה.

לכבוד יום הבריאות הבינלאומי: הכירו את מרכז בריאות הנפש בבאר יעקב

המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב הוא חלק משילוב של שלושה מרכזים שונים, כאשר ביניהם מצויים המרכז לבריאות הנפש נס ציונה, והמרכז לבריאות הנפש של שירות בתי הסוהר. המרכז מתמקד בטיפול ושיקום של חולים פסיכיאטריים בתחומים שונים, הוא עובד בשיתוף עם בתי חולים שונים ברחבי הארץ, ומנוהל על ידי משה קוטלר.  

המחלקות השונות במרכז

המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב כולל כאחד עשר מחלקות אשפוז פתוחות וסגורות:

·         6 מחלקות אשפוז סגורות ופתוחות: מחלקות א' ו- ב' הן מחלקות סגורות לגברים בלבד, מחלקות ג' ו

– ד' הן מחלקות משולבות לנשים וגברים יחד והן סגורות ופתוחות,
 מחלקה ה' היא מחלקה אשר נועדה למבוגרים מעל גיל 65,
ומחלקה ו' היא המחלקה לחולים כרוניים אשר זקוקים לטיפול
ארוך טווח.

·     אשפוז יום: זו מחלקת יום שיקומית אשר מציעה טיפול
אינטגרטיבי באמצעות המודל ביו – פסיכו – חברתי. מטרת
המחלקה היא למנוע אשפוז מלא, וכן להעניק המשך טיפול
לאחר שחרור מאשפוז מלא, והענקת כלים לחזרה לחיים רגילים.

·      שיקום פנים: זו היא יחידת מעבר תוך מוסדית, אשר מהווה
מסגרת ביניים בין האשפוז לבין המעבר לחיים רגילים.

·         פסיכוגריאטריה: זו היא מחלקה סגורה אשר מטרתה לסייע לחולים מבוגרים במצבים נפשיים חריפים, ולסייע לחולים להגיע לאיזון נפשי על מנת שיוכלו להמשיך את חייהם כרגיל מחוץ למחלקה.

·         ECT: זו היא מחלקה בה שיטת הטיפול מתבצעת באמצעות שוקים חשמליים, ומטרתה לטפל במצבים נפשיים כמו: סכיזופרניה, מאניה דפרסיה ועוד.

·         TMS: מחלקה המטפלת בחולים באמצעות סליל מגנטי המוצמד לחלקים שונים ברחבי המוח, המעביר גלים מגנטיים לאזורי הפעילות השונים.

מחלקת מיון

נוסף על מחלקות האשפוז השונות מנהל ד"ר משה קוטלר גם מחלקת מיון למקרים נפשיים דחופים, הפועל 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.  

קצת על משה קוטלר

פרופ' משה קוטלר הינו ד"ר לפסיכיאטריה, ראש החוג לפסיכיאטריה באוניברסיטת תל אביב, ומנהל את בית החולים המשולב. בין תחומי הטיפול השונים בהם מתמחה משה ניתן למצוא: טיפול בהפרעות פוסט טראומטיות, הפרעות דחק נפשי, והפרעות נפשיות שונות.  

החברה הישראלית לרפואת התמכרויות – מטרות ופעילות

פרופ משה קוטלר עומד בראש החברה הישראלית לרפואת התמכרויות שהינה גוף הקיים בתוך ההסתדרות הרפואית בישראל ותפקידה הוא לקדם את הידע והמעמד של מקצועות הרפואה ההתמכרויות  החברה בראשות משה קוטלר הוקמה כדי לארגן ולאגד את כל העוסקים בארץ בתחומי הטיפול בנפגעים מסמים על מנת לשפר את הידע והטיפול בתחום זה וכדי לשפר את מעמד המקצועות הטיפוליים השונים בתחום.

מטרת החברה וערכיה

גוף זה בראשותו של פרופ משה קוטלר הינו גוף מקצועי שלקח על עצמו לקדם את הטיפול בנפגעי סמים בארץ על ידי שילוב ואינטגרציה של כל בעלי המקצועות השונים העוסקים בתחום. כמו כן פועל הגוף למען הכרת התחום כהתמחות בפני עצמה, וכדי להוביל מצויינות במחקר ובטיפול של התמכרויות ותופעות נלוות בתחום זה.

הערכים של החברה הישראלית לרפואת התמכרויות הם:

• מקצועיות – מחויבות לסטנדרטים מקצועיים גבוהים
• אינטגרטיביות – מחוייבות לאיגוד ומיזוג כל הפועלים בתחום
• יושרה – מחוייבות לסטנדרט גבוה של יושרה ארגונית
• נאמנות – מחוייבות לנאמנות כלפי המטופלים והעוסקים בתחום
• אחריות – מחוייבות לסטנדרט גבוה של אחריות מקצועית ואחריות אישית
על מנת להגשים ערכים אלה פועלת החברה בתחומים רבים לרבות: קידום ההכשרות המקצועיות של העוסקים בתחום, עיבוי החומר הנלמד העוסק בהתמכרויות בתכניות הלימוד של בתי הספר לרפואה ובתוכניות הלימוד בפסיכיאטריה, קידום החלפת ידע בין מרכזים בארץ ובעולם בתחום זה, ניסוח ניירות עמדה בנושאים הרלוונטים הקשורים בתחום ההתמכרויות וקידומם לרבות בחקיקה, בתקשורת ובפרסומים שונים, קידום איכות הטיפול בהתמכרויות ובנגישות הטיפול לנזקקים לכך, וכן שמירה על רצף טיפולי ושימוש בטכנולוגיות טיפול חדישות.
בתפקידו כיו"ר החברה הישראלית לרפואת התמכרויות מקדם פרופסור משה קוטלר את כל הנושאים הללו על מנת לקדם את תחום הטיפול והמחקר בנושא התמכרויות שונות ובמיוחד התמכרויות לסמים ולהפכו לתחום התמחות ספציפי.

מהם הסימפטומים העיקריים של פוסט טראומה?

מצב של פוסט טראומה יכול להתרחש עקב חוויה טראומטית מכל סוג שהוא, שאיננה נרגעת לאחר שלושה חודשים מהתרחשותה. מצב פוסט טראומה יכול להיגרם כתוצאה מתאונת דרכים, היחשפות לפיגוע חבלני, מלחמה, אסון טבע נוראי, אובדן של אדם קרוב באופן פתאומי, תוצאה של תקיפה מינית וכיוצא באלה.

מהי חוויה טראומטית

כל הדברים שצויינו לעיל הם למעשה חוויות טראומטיות, העלולות להוביל לתחושה של פגיעות גדולה, חוסר אונים

ומצוקה רבה. גם במקרים שהאירוע עצמו לא היה קיצוני או קשה כלפי חוץ, אך החוויה שהאדם חווה היתה מטלטלת וטראומטית, הוא עלול להיפגע בצורה דומה, כאילו והיתה חוויה מאד קיצונית גם מבחינה חיצונית.

מצב זה של טראומה, שאינו מפסיק לאחר כמה חודשים, יכול להוביל לפגיעה קשה בתפקוד היומיומי, ובאיכות החיים בכל תחומי החיים. הטראומה יכולה להשפיע על אנשים בדרכים שונות לרבות חוסר תפקוד בעבודה, ניתוק קשרים אישיים עם הסביבה או עם המשפחה, פגיעה בבריאות הפיזית של האדם וכיוצא באלה. אלה הם למעשה הסימנים של הטראומה שיש ללמוד להתמודד איתם בדרך של טיפול פסיכולוגי בטראומה. בנוסף, ישנם מקרים שבהם האדם מסתיר את הטראומה שלו מהסביבה, דבר היוצר קושי נוסף ביכולת להתמודד עם התופעה על מנת להתגבר עליה.

הסימפטומים הנפוצים של פוסט טראומה הם:

• סף גירוי נמוך - המוביל לבעיות שינה, עצבנות יתר, כעס וזעם על הסביבה, חשדנות כלפי אנשים שונים, ואף כלפי אנשים מאד קרובים, אי שקט וכיוצא באלה.
• נתק רגשי – מדובר על תחושה של חוסר עניין בדברים רבים וחשובים, אדישות או ניכור מהעולם ואנשים אחרים וכדומה.
• הימנעות – מדובר בהתרחקות ממקומות ומצבים שעלולים להזכיר את הטראומה, וגם מכל ניסיון לגעת בטראומה בעזרת טיפול, שיחה או כל צורה אחרת.
• נסיגה בתפקוד – זו יכולה לבוא לידי ביטוי בתלות באחרים או בהצמדות לאנשים ומקומות שנתפסים כבטוחים, וכל זאת לצד הקושי בביצוע דברים שגרתיים שבעבר לא היוו כל קושי. נסיגה מסוג זה יכולה להתרחש גם אצל ילדים שחווים פוסט טראומה וגם אצל מבוגרים.

מצב של פוסט טראומה יכול להוביל את האדם למעין לופ של נסיונות להדחיק ולהעלים את הטראומה, לצד כל אותן תחושות מציפות ובלתי נשלטות, הגורמות לחוסר שליטה ולחרדה גדולים עקב הטראומה שחוו. לעיתים עוברות שנים ארוכות עד שהטראומה תיתן את אותותיה, ולפתע חווה האדם את התסמינים, שנימנו למעלה מבלי להבין מאיפה זה מגיע אליו כלל. טיפול בטראומה יכול להעניק כלים חשובים לעיבוד הטראומה, ומקום לשקם את האדם בכוונה להחזירו לתפקודו הרגיל בדרך הדרגתית.

מכיוון שבפעמים רבות הביטוי של פוסט טראומה נמדד בתסמינים גופניים, הטיפול בכך משלב טכניקות שונות כמו הרפיה, דמיון מודרך, בפידבק וטכניקת EMDR, לצד שיחות וטכניקות נוספות של טיפול פסיכולוגי המיועדים למקרים אלה.

למידע נוסף ניתן אתם מוזמנים לפנות לפרופ משה קוטלר

התמודדות עם אובדן למחלת הסרטן

אתמול חל יום הסרטן הבינלאומי, לצורך כך חשוב לתת תשומת לב לכל מה שקשור להתמודדות עם אובדן בתוך המשפחה. אבדן מהווה חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו כבני אדם, והוא מלווה אותנו בצורות שונות לאורך כל חיינו. אולם, ישנם מקרים בהם אירועים לא צפויים כמו מחלת הסרטן מביאים לחוויית אובדן קשה, אשר מצד אחד מלווה בהקלה על כך שבן המשפחה היקר אינו סובל עוד, ומן הצד השני מלווה בכאב גדול על לכתו של יקירנו מוקדם מן הצפוי, ועל החלל הגדול שנוצר בעקבות כך. משפחות אשר אחד מבני המשפחה חלה בסרטן, לרוב מתגייסות ומשנות את כל חייהן, על מנת לסייע לחולה להילחם במחלה. לאחר המוות נוצר ריק קשה לעיכול, קושי ליהנות מחוויות חדשות, וקושי גדול למלא את הזמן שהיה מוקדש לריצות וטיפולים שונים.    

שלבים שונים בתהליך אבל

למרות העובדה, כי כל אדם מתאבל בדרכו שלו, ניתן לזהות דפוס משותף לכל אלו אשר מצויים בתהליך של אבל:

·         השלב הראשון הוא שלב ההכחשה. פעמים רבות בני משפחה אשר איבדו את היקר מכל מגיבים במשפטים כמו: "לא יכול להיות", "אני לא מאמין" ועוד, ולעיתים התנהלות שלהם במהלך השעות והימים הראשונים שאחרי רגילה, כאשר הם אינם מפגינים סימנים של כאב.

·         השלב השני בתהליך ההתמודדות עם מוות הוא
 שלב הכעס. עם התפוגגות שלב ההכחשה
 עולה למודעות המציאות הקשה, אך אין עוד
מוכנות להתמודד עמה. לכן, התגובה היא של
 כעס כלפי גורמים שונים, אשר לעיתים אינם
קשורים למוות.

·         השלב השלישי הוא שלב ההתמקחות. בני
המשפחה מנסים להחזיר את השליטה לידיהם
על ידי מחשבות כמו: "אם היינו מבקשים חוות
דעת נוספת, אולי היינו יכולים להציל אותו".

·         שלב הדיכאון מגיע כמה שבועות לאחר האובדן, כאשר במקרה כזה אם הדיכאון מתמשך מומלץ ביותר לפנות לפסיכולוג, ואף לפסיכיאטר לקבלת סיוע.

·         בשלב האחרון מגיעים בני המשפחה לקבלה של המצב, ומתחילים לנסות ולהתארגן מחדש. שלב זה מגיע בערך כשנה לאחר האובדן, והוא גם מציין את הפסקת המאבק של בני המשפחה בנוגע למוות של יקיריהם.

פניה לפסיכיאטר לקבלת סיוע

מחלת הסרטן היא מחלה אכזרית ביותר. בני המשפחה צופים לאורך כל הזמן, כיצד האדם היקר להם מכל הולך ונעלם. מאדם בעל חיות והתלהבות, הוא הופך כבוי וזקוק לעזרה, עד שלעתים המוות הבלתי נמנע מגיע. תהליך זה קשה מאוד בעבור רבים, והם אינם מצליחים להתאושש מן הדיכאון המתלווה גם תקופה ארוכה אחרי מות החולה. במקרים כאלו חשוב מאוד לפנות לסיוע של פסיכולוג ואפילו פסיכיאטר על מנת לקבל טיפול. סיוע של פסיכיאטר יכול להחזיר את בני המשפחה לחיות חיים רגילים פחות או יותר, כמו שהיה לפני שפרצה המחלה. רבים מתקשים לחזור לסדר היום לאחר כמה שנים של התנהלות סביב אדם חולה, ומתקשים למצוא את עצמם בחזרה, לאחר שנים של דאגה.

יש חיים אחרי המוות

פסיכיאטר יכול לסייע לבני המשפחה להבין כי האדם, אשר הלך אינו יחזור עוד, אך הם חיים כאן ועכשיו, ולכן חשוב להמשיך לצחוק, לשמוח וליהנות עם כל הקושי.     

יום השואה הבינלאומי: כיצד מומלץ להתמודד עם הפוסט טראומה?

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולגבורה חל היום, ואיתו עולות לדיון מספר שאלות מרתקות לגבי האופן בו משפיעות תופעות פוסט-טראומטיות על איכות החיים שלנו. ניצולי שואה נאלצים להתמודד לאורך שנים ארוכות עם השפעות מן הסוג הזה. עבור רובם של ניצולי השואה, הדרך היחידה לפרום את הטראומה, ולהתגבר על מגבלות פסיכולוגיות ומנטליות היא באמצעות התייעצות עם פסיכיאטר. אך ממה מורכבת הטראומה, ומה הופך אותה לחלק כל כך מהותי בנפש של ניצולי שואה?

ראשית, כדאי להסביר כי הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא הפרעה המוגדרת בתור פסיכיאטרית. היא נחשבת חלק מתחום הפרעות החרדה, מתפתחת לאחר חווית אירוע טראומתי, ויכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. שנית, הלוקים בהפרעה מגיבים לרוב בתחושות של פחד וחוסר אונים, אולם לא קיימת דרך חד משמעית לאבחן או למנוע זאת מראש. ההגדרה מהו אירוע טראומתי אינה נוקשה, ולכן יש מטופלים הסובלים מפוסט-טראומה אחרי תאונת דרכים קלה, לעומת אחרים המפתחים אותה רק באירועים קיצוניים ובלתי נתפסים כמו מאבקי השואה.

שכיחות התסמונת ואבחון פוסט-טראומה בקרב ניצולי שואה

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא בדרך כלל ארוכת מועד וקשה לטיפול. שכיחות התסמונת באוכלוסיה הכללית עומדת על 8%, לעומת אחוזים גבוהים הרבה יותר בקרב ניצולי שואה באופן ספציפי. מבחינה היסטורית, המאורעות הטראומטיים גם נחווים בצורה שונה בין המינים: גברים יכולים לפתח את ההפרעה לאחר חשיפה לקרבות במלחמת העולם השנייה, בעוד נשים יפתחו אותה בתגובה לתקיפות, אונס וכן הלאה. ההפרעה מופיעה גם בילדים ובמתבגרים, ולעתים נדירות היא הופכת להיות חלק מהדינמיקה המשפחתית של ניצולי שואה בארץ או בחו"ל.

פסיכיאטר יכול לאבחן פוסט-טראומה אצל ניצולי שואה באמצעות ארגז כלים מגוון. על פי קריטריונים של ה-DSM (ספר האבחנות האמריקאי), המאורע הטראומטי נחווה מחדש בדמות זיכרונות חוזרים וחודרניים, חלומות מעיקים והתנהגות הכוללת הזיות, אשליות ופלאשבקים. אצל ניצולי שואה מבוגרים בולטים בעיקר תסמינים עקביים של עוררות מוגברת:

-        קושי להירדם או להמשיך לישון
אי מנוחה
התפרצויות זעם
קושי בריכוז
הרגשת זרות או ניתוק מהסביבה

מדוע חשוב להתייעץ עם איש מקצוע?

החשיבות של התייעצות עם פסיכיאטר עבור ניצולי שואה מתחדדת, כאשר בוחנים את המשמעות המעשית של הפרעת דחק פוסט-טראומטית. זו הפרעה הגורמת למצוקה קלינית, פוגעת בתחומי תפקוד חברתיים ותעסוקתיים, ומביאה לירידה חדה ביכולת התפקוד היומית. הטיפול בפוסט-טראומה מבוסס על שימוש בפסיכותרפיה, כאשר המטרה העיקרית היא להשיב את המטופל לרגעי הטראומה ולהתמודד אתם מחדש. הדחקה של אירועים מתקופת השואה או מלחמת העולם השנייה רק מחמירים את מצבו של המטופל, ולכן מעורבות של פסיכיאטר היא קריטית למצבו. פסיכיאטר מומחה כמו פרופ משה קוטלר יכול לעשות את ההבדל באיכות החיים של ניצולים.

לסיכום, פסיכיאטר הוא איש מקצוע שיכול לעזור לניצולי שואה הסובלים מהפרעות פוסט-טראומה. ההמלצה העיקרית היא להתייחס בכובד ראש אל הסימפטומים, ולהתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר.   

על פלאי הריטלין - כמה זה באמת הכרחי?

ריטלין היא תרופה המשמשת ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD). נדמה שהכדור הקטן מצוי בילקוט של כל ילד על מנת שיצליח להתרכז בשיעורים, אך יש גם מי שטוען שמדובר בתרופה ממכרת ומזיקה. אז מי צודק?

ככל הנראה מעולם לא היתה תרופה שעוררה סביבה כל כך הרבה סערה. מצד אחד, קיימים תומכים רבים לנטילת ריטלין, בטענה שהוא משפר את איכות חייהם של המשתמשים. לטענתם, יש לעזור לילדים לשפר את רמת הריכוז שלהם, ובכך לתת להם סיכוי להצליח בלימודים ובחיים באופן כללי. מצד שני, טענות רבות נשמעות מנגד אודות היד החופשית הרושמת ריטלין ללא אבחנה, גם עבור ילדים שלא סובלים מ- ADHD, אלא מהפרעות אחרות בעלות סימפטומים דומים. לרגל תחילת שנת הלימודים ולאור המרוץ של הורים רבים בניסיון להשיג את התרופה עם סיום החופש הגדול, החלטנו להציג בפניכם את שני הצדדים.

יתרונות השימוש בריטלין

התרופה התגלתה במקרה, ככל הנראה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. היא נועדה לשימוש בקרב חולים הסובלים מדיכאון, אך התברר שהיא ממתנת תופעות האופייניות למי שסובל מהפרעות קשב וריכוז. היא מגבירה את יכולת הריכוז, משפרת את ההישגים בלימודים ואת התפקוד בבית ואף תורמת להערכה עצמית גבוהה יותר.

ריטלין נחשב לתרופת פלא, ולא בכדי. הוא מרגיע את חוסר השקט, ומאפשר למי שנוטל אותה להתנהג כמו כל תלמיד – להצביע, להקשיב, לקרוא ולהתאזר בסבלנות. עם זאת, חשוב לציין, שהיא יעילה ב- 75% מהמקרים המאובחנים בלבד.

החסרונות של הריטלין

מדובר בתרופה יחסית חדשה, שעליה לעבור ניסויים נוספים. עדיין לא ברור במאת האחוזים כיצד היא פועלת על המוח, והשפעתה על מערכת העצבים המרכזית דומה לזו של סמים ממריצים וממכרים. היא מאיצה את שחרור הדופמין, וככל הנראה זוהי השיטה לשיפור יכולת הריכוז והקשב.

שימוש בריטלין עלול לגרום למגוון תופעות לוואי, ביניהן: ירידה בתיאבון, כאבי ראש, קשיים בהירדמות, כאבי בטן, תנועות בלתי רצוניות וישנוניות. בנוסף, לפי ה- FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי), קיימת סכנת מוות פתאומי וכן בעיות בריאותיות שונות, כמו יתר לחץ דם, בעיות לב והפרעות התנהגותיות כמו אגרסיביות קיצונית והתקפי שיגעון. בנוסף, מחקרים חדשים אשר נערכו באוניברסיטת ייל מצביעים על האפשרות שעלול להיווצר נזק בלתי הפיך בקליפת המוח הקדם-פרונטלית, אשר אחראית על תפקודי מוח גבוהים, ובכך לפגוע בזיכרון ארוך הטווח וביכולת לפתור בעיות.

מיסודי ועד האוניברסיטה

ילדים רבים אשר חווים מעבר בין מסגרות חינוך, מקבלים ריטלין במטרה להסתגל לדרישות החדשות. לעומת זאת, ישנם ילדים שמתחילים ליטול ריטלין רק לאחר שהמורה המליצה להורים שלהם לקחת אותם לאבחון. מנגד, תלמידי הכיתות הגבוהות יותר, לא מחכים שהגאולה תגיע מהמורה. רבים מצליחים להשיג את התרופה באופן פיראטי, ובאוניברסיטאות התופעה שכיחה אף יותר. הדבר נכון במיוחד בקרב ילדים שמגיעים משכבה סוציו-אוקונימית בינונית ומעלה.

התלמידים טוענים שמפילים עליהם עומס רב: הם נמצאים שעות ארוכות בבית הספר, והם חווים הן מצד בית הספר והן מצד המשפחה לחץ אדיר לשאוף למצוינות. עם לחץ פסיכולוגי שכזה, מי מסוגל בכלל להתרכז? תלמידים רבים עם מרשם, הופכים להיות סוחרים של הכדורים שבהם הם לא משתמשים, בעוד תלמידים אחרים קונים אותם, ומשתמשים בהם כראות עיניהם. רבים מהם לא זקוקים באמת לכדורים האלה, אך הם משפרים את ההישגים שלהם ולו רק בשל אפקט הפלסיבו – האמונה הפסיכולוגית לפיה אם הם ייטלו כדור שאמור לעזור להם, יגרום להם לשפר את הישגיהם, ואכן הישגיהם משתפרים, למרות שגם אם היו לוקחים כדור דמה, הם היו משפרים את הישגיהם.

אז מה עושים?

הייתכן שאנחנו נותנים סם לילדים שלנו? הרי ריטלין פועל כסם ממכר. לפי פקודת הסמים המסוכנים של ישראל כל הסמים מוגדרים כמסוכנים ואין שום אבחנה בין הרמות שלהם (קלים או קשים). ובכל זאת – מיליוני ילדים נוטלים ריטלין מדי יום ביומו, בכל רחבי העולם, ונכון להיום אין דיווחים על התמכרויות. חשוב לציין, שבניגוד לסמים, כאשר נוטלים ריטלין במינון הנכון, הוא אינו גורם לשינויים במצב הרוח, בתפיסת המציאות ואף אינו גורר מעשים אובססיביים המעידים על התמכרות פיזית או מנטלית, ולכן מדובר בתרופה ולא בסם.

עם זאת, חשוב לציין שלא כל רופא מורשה לנפק מרשם לריטלין, אלא רק פסיכיאטר או נוירולוג מומחה. אך עד לרגע קבלת המרשם, חייב הילד לעבור מבחן TOVA ואבחון פסיכולוגי, ועל רופא המשפחה / הילדים מוטלת האחריות לשלול הפרעות אחרות אשר מאופיינות בסימפטומים דומים, כגון: צליאק, אנמיה, הפרעות בבלוטת התריס, מחסור בוויטמינים, ליקויי ראייה ושמיעה וכן הפרעות שינה.

למידע בנושא פסיכאטריה ובריאות הנפש תוכלו למצוא בעמוד של פרופ משה קוטלר