יום השואה הבינלאומי: כיצד מומלץ להתמודד עם הפוסט טראומה?

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולגבורה חל היום, ואיתו עולות לדיון מספר שאלות מרתקות לגבי האופן בו משפיעות תופעות פוסט-טראומטיות על איכות החיים שלנו. ניצולי שואה נאלצים להתמודד לאורך שנים ארוכות עם השפעות מן הסוג הזה. עבור רובם של ניצולי השואה, הדרך היחידה לפרום את הטראומה, ולהתגבר על מגבלות פסיכולוגיות ומנטליות היא באמצעות התייעצות עם פסיכיאטר. אך ממה מורכבת הטראומה, ומה הופך אותה לחלק כל כך מהותי בנפש של ניצולי שואה?

ראשית, כדאי להסביר כי הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא הפרעה המוגדרת בתור פסיכיאטרית. היא נחשבת חלק מתחום הפרעות החרדה, מתפתחת לאחר חווית אירוע טראומתי, ויכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. שנית, הלוקים בהפרעה מגיבים לרוב בתחושות של פחד וחוסר אונים, אולם לא קיימת דרך חד משמעית לאבחן או למנוע זאת מראש. ההגדרה מהו אירוע טראומתי אינה נוקשה, ולכן יש מטופלים הסובלים מפוסט-טראומה אחרי תאונת דרכים קלה, לעומת אחרים המפתחים אותה רק באירועים קיצוניים ובלתי נתפסים כמו מאבקי השואה.

שכיחות התסמונת ואבחון פוסט-טראומה בקרב ניצולי שואה

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא בדרך כלל ארוכת מועד וקשה לטיפול. שכיחות התסמונת באוכלוסיה הכללית עומדת על 8%, לעומת אחוזים גבוהים הרבה יותר בקרב ניצולי שואה באופן ספציפי. מבחינה היסטורית, המאורעות הטראומטיים גם נחווים בצורה שונה בין המינים: גברים יכולים לפתח את ההפרעה לאחר חשיפה לקרבות במלחמת העולם השנייה, בעוד נשים יפתחו אותה בתגובה לתקיפות, אונס וכן הלאה. ההפרעה מופיעה גם בילדים ובמתבגרים, ולעתים נדירות היא הופכת להיות חלק מהדינמיקה המשפחתית של ניצולי שואה בארץ או בחו"ל.

פסיכיאטר יכול לאבחן פוסט-טראומה אצל ניצולי שואה באמצעות ארגז כלים מגוון. על פי קריטריונים של ה-DSM (ספר האבחנות האמריקאי), המאורע הטראומטי נחווה מחדש בדמות זיכרונות חוזרים וחודרניים, חלומות מעיקים והתנהגות הכוללת הזיות, אשליות ופלאשבקים. אצל ניצולי שואה מבוגרים בולטים בעיקר תסמינים עקביים של עוררות מוגברת:

-        קושי להירדם או להמשיך לישון
אי מנוחה
התפרצויות זעם
קושי בריכוז
הרגשת זרות או ניתוק מהסביבה

מדוע חשוב להתייעץ עם איש מקצוע?

החשיבות של התייעצות עם פסיכיאטר עבור ניצולי שואה מתחדדת, כאשר בוחנים את המשמעות המעשית של הפרעת דחק פוסט-טראומטית. זו הפרעה הגורמת למצוקה קלינית, פוגעת בתחומי תפקוד חברתיים ותעסוקתיים, ומביאה לירידה חדה ביכולת התפקוד היומית. הטיפול בפוסט-טראומה מבוסס על שימוש בפסיכותרפיה, כאשר המטרה העיקרית היא להשיב את המטופל לרגעי הטראומה ולהתמודד אתם מחדש. הדחקה של אירועים מתקופת השואה או מלחמת העולם השנייה רק מחמירים את מצבו של המטופל, ולכן מעורבות של פסיכיאטר היא קריטית למצבו. פסיכיאטר מומחה כמו פרופ משה קוטלר יכול לעשות את ההבדל באיכות החיים של ניצולים.

לסיכום, פסיכיאטר הוא איש מקצוע שיכול לעזור לניצולי שואה הסובלים מהפרעות פוסט-טראומה. ההמלצה העיקרית היא להתייחס בכובד ראש אל הסימפטומים, ולהתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר.   

על פלאי הריטלין - כמה זה באמת הכרחי?

ריטלין היא תרופה המשמשת ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD). נדמה שהכדור הקטן מצוי בילקוט של כל ילד על מנת שיצליח להתרכז בשיעורים, אך יש גם מי שטוען שמדובר בתרופה ממכרת ומזיקה. אז מי צודק?

ככל הנראה מעולם לא היתה תרופה שעוררה סביבה כל כך הרבה סערה. מצד אחד, קיימים תומכים רבים לנטילת ריטלין, בטענה שהוא משפר את איכות חייהם של המשתמשים. לטענתם, יש לעזור לילדים לשפר את רמת הריכוז שלהם, ובכך לתת להם סיכוי להצליח בלימודים ובחיים באופן כללי. מצד שני, טענות רבות נשמעות מנגד אודות היד החופשית הרושמת ריטלין ללא אבחנה, גם עבור ילדים שלא סובלים מ- ADHD, אלא מהפרעות אחרות בעלות סימפטומים דומים. לרגל תחילת שנת הלימודים ולאור המרוץ של הורים רבים בניסיון להשיג את התרופה עם סיום החופש הגדול, החלטנו להציג בפניכם את שני הצדדים.

יתרונות השימוש בריטלין

התרופה התגלתה במקרה, ככל הנראה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. היא נועדה לשימוש בקרב חולים הסובלים מדיכאון, אך התברר שהיא ממתנת תופעות האופייניות למי שסובל מהפרעות קשב וריכוז. היא מגבירה את יכולת הריכוז, משפרת את ההישגים בלימודים ואת התפקוד בבית ואף תורמת להערכה עצמית גבוהה יותר.

ריטלין נחשב לתרופת פלא, ולא בכדי. הוא מרגיע את חוסר השקט, ומאפשר למי שנוטל אותה להתנהג כמו כל תלמיד – להצביע, להקשיב, לקרוא ולהתאזר בסבלנות. עם זאת, חשוב לציין, שהיא יעילה ב- 75% מהמקרים המאובחנים בלבד.

החסרונות של הריטלין

מדובר בתרופה יחסית חדשה, שעליה לעבור ניסויים נוספים. עדיין לא ברור במאת האחוזים כיצד היא פועלת על המוח, והשפעתה על מערכת העצבים המרכזית דומה לזו של סמים ממריצים וממכרים. היא מאיצה את שחרור הדופמין, וככל הנראה זוהי השיטה לשיפור יכולת הריכוז והקשב.

שימוש בריטלין עלול לגרום למגוון תופעות לוואי, ביניהן: ירידה בתיאבון, כאבי ראש, קשיים בהירדמות, כאבי בטן, תנועות בלתי רצוניות וישנוניות. בנוסף, לפי ה- FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי), קיימת סכנת מוות פתאומי וכן בעיות בריאותיות שונות, כמו יתר לחץ דם, בעיות לב והפרעות התנהגותיות כמו אגרסיביות קיצונית והתקפי שיגעון. בנוסף, מחקרים חדשים אשר נערכו באוניברסיטת ייל מצביעים על האפשרות שעלול להיווצר נזק בלתי הפיך בקליפת המוח הקדם-פרונטלית, אשר אחראית על תפקודי מוח גבוהים, ובכך לפגוע בזיכרון ארוך הטווח וביכולת לפתור בעיות.

מיסודי ועד האוניברסיטה

ילדים רבים אשר חווים מעבר בין מסגרות חינוך, מקבלים ריטלין במטרה להסתגל לדרישות החדשות. לעומת זאת, ישנם ילדים שמתחילים ליטול ריטלין רק לאחר שהמורה המליצה להורים שלהם לקחת אותם לאבחון. מנגד, תלמידי הכיתות הגבוהות יותר, לא מחכים שהגאולה תגיע מהמורה. רבים מצליחים להשיג את התרופה באופן פיראטי, ובאוניברסיטאות התופעה שכיחה אף יותר. הדבר נכון במיוחד בקרב ילדים שמגיעים משכבה סוציו-אוקונימית בינונית ומעלה.

התלמידים טוענים שמפילים עליהם עומס רב: הם נמצאים שעות ארוכות בבית הספר, והם חווים הן מצד בית הספר והן מצד המשפחה לחץ אדיר לשאוף למצוינות. עם לחץ פסיכולוגי שכזה, מי מסוגל בכלל להתרכז? תלמידים רבים עם מרשם, הופכים להיות סוחרים של הכדורים שבהם הם לא משתמשים, בעוד תלמידים אחרים קונים אותם, ומשתמשים בהם כראות עיניהם. רבים מהם לא זקוקים באמת לכדורים האלה, אך הם משפרים את ההישגים שלהם ולו רק בשל אפקט הפלסיבו – האמונה הפסיכולוגית לפיה אם הם ייטלו כדור שאמור לעזור להם, יגרום להם לשפר את הישגיהם, ואכן הישגיהם משתפרים, למרות שגם אם היו לוקחים כדור דמה, הם היו משפרים את הישגיהם.

אז מה עושים?

הייתכן שאנחנו נותנים סם לילדים שלנו? הרי ריטלין פועל כסם ממכר. לפי פקודת הסמים המסוכנים של ישראל כל הסמים מוגדרים כמסוכנים ואין שום אבחנה בין הרמות שלהם (קלים או קשים). ובכל זאת – מיליוני ילדים נוטלים ריטלין מדי יום ביומו, בכל רחבי העולם, ונכון להיום אין דיווחים על התמכרויות. חשוב לציין, שבניגוד לסמים, כאשר נוטלים ריטלין במינון הנכון, הוא אינו גורם לשינויים במצב הרוח, בתפיסת המציאות ואף אינו גורר מעשים אובססיביים המעידים על התמכרות פיזית או מנטלית, ולכן מדובר בתרופה ולא בסם.

עם זאת, חשוב לציין שלא כל רופא מורשה לנפק מרשם לריטלין, אלא רק פסיכיאטר או נוירולוג מומחה. אך עד לרגע קבלת המרשם, חייב הילד לעבור מבחן TOVA ואבחון פסיכולוגי, ועל רופא המשפחה / הילדים מוטלת האחריות לשלול הפרעות אחרות אשר מאופיינות בסימפטומים דומים, כגון: צליאק, אנמיה, הפרעות בבלוטת התריס, מחסור בוויטמינים, ליקויי ראייה ושמיעה וכן הפרעות שינה.

למידע בנושא פסיכאטריה ובריאות הנפש תוכלו למצוא בעמוד של פרופ משה קוטלר

איך תזהו הפרעות פוסט טראומטיות

לאחר חוויה טראומטית , זה נורמלי להרגיש מבוהל, עצוב, חרד, ומנותק. אבל אם אם זה לא עובר ואתה מרגיש תקוע במין תחושה של סכנה ומריץ זכרונות כואבים בצורה מתמדת , ייתכן שאתה סובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) . ישנם אנשים שאינם מחלימים מפוסט טראומה, ניגשים לטיפול מקצועי ומקבלים תמיכה וכלים להתמודדות איתה ובכדי להמשיך בחייהם.

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) יכולה להתפתח בעקבות אירוע טראומטי המאיים על ביטחונך או גורם לך

להרגיש חסר אונים. באופן שכיח מתקרת פוסט טראומה עם  עם PTSD לחימה צבאית וקרבות. בארץ ובכלל אכן מדובר בגורם שכיח לפוסט טראומה בקרב גברים , אך למעשה כל אירוע מכריע בחייהם יכול לעורר הפרעה פוסט טראומטית, במיוחד אם האירוע מרגיש בלתי צפוי ובלתי נשלט.

הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) יכולה להשפיע על אלה שחווים את האסון באופן אישי, אלה שעדים לו , וכן גם עבור מי שאוסף את השברים לאחר מכן, לרבות עובדי חירום וקציני אכיפת החוק. זה אפילו יכול להשפיע על חברים או בני משפחה של אלה שעברו את הטראומה ממש.

תסמונת פוסט טראומטית מתפתחת באופן שונה מאדם לאדם. עבור אנשים מסויימים תסמינים של PTSD יכולים להתפתח תוך שעות או ימים לאחר האירוע הטראומתי  ולפעמים זה יכול לקחת שבועות , חודשים או אפילו שנים לפני שהם מופיעים.

ההבדל בין PTSD ותגובה נורמלית לטראומה

אירועים טראומתיים המובילים להפרעת דחק פוסט טראומטית הם בדרך כלל אירועים שהיו מפחידים ומשתקים כל אחד. בעקבות אירוע טראומטי, כמעט כל אחד חווה לפחות חלק מהתסמינים של PTSD. כאשר תחושת הביטחון והאמון שלך מתנפצת , זה נורמלי להרגיש משוגע, או מנותק. זה נפוץ מאוד לסבול מסיוטים, להרגיש פחד וקושי בלהפסיק לחשוב על מה שקרה. אלו למעשה תגובות נורמליות לאירועים חריגים .

לעומת זאת, עבור רוב האנשים סימפטומים אלה הם קצרי מועד ועשויים להימשך מספר ימים ואף שבועות , אך הם נעלמים בהדרגה. אבל אם יש לך הפרעת דחק הפוסט טראומטית (PTSD), הסימפטומים לא יעלמו, ולא תחלים בהדרגה אלא  למעשה במידה ולא תפנה לעזרה מקצועית המצב רק עלול להחמיר.

למידע נוסף בתחום היכנסו לאתר של משה קוטלר

שיטה חדשה בתחום בריאות הנפש: טיפול בדיכאון באמצעות אור

תחום בריאות הנפש מעודד רופאים ואנשי מקצוע לפתח שיטות טיפול חדשות. בשנים האחרונות מצטרפות שיטות טיפול מודרניות ואפקטיביות אל השיטות המסורתיות, במטרה להקל על המטופלים בטווח הקצר והארוך. אחת השיטות הללו עושה שימוש באור, ומחליפה את האמצעים הכימיים אשר ידועים בתופעות הלוואי שלהם.

הטיפול באור החל בתור פתרון אלטרנטיבי לדכדוך ודיכאון עונתי. במחקר אליו גויסו 12 נפגעי דיכאון נעשה חיקוי של מנגנון הזריחה, כאשר העוצמה הסופית דימתה אור של יום בוקר אביבי. הנבדקים התבקשו לשבת במשך ארבעה לילות בחדר אור, בו הותקנה מערכת שחיקתה את זריחת השמש. בתום ארבעת הימים מילאו הנחקרים שאלונים, שמהם עלה שיפור ניכר במצבם. שבעה מטופלים החלימו מהמצב הדיכאוני, שניים דיווח על שיפור בינוני ורק אחד מסר כי לא חש השפעה.

מה הקשר בין טיפול באור לבריאות הנפש?

המנגנון של טיפול בדיכאון באמצעות האור פועל על בריאות הנפש בשני מסלולים מקבילים:

א. הוא מסייע לשעון הביולוגי אשר פעילותו משתבשת כתוצאה מסיבות שונות.

ב. הוא בעל השפעה על הפעילות הכימית במוח, בדומה לשימוש בתרופות.

היתרון של טיפול בדיכאון באמצעות האור הוא מניעת תרופות וחומרים כימיים מהמטופלים. האור הנפלט מהנורות נקלט ברשתית העין בקולטנים מיוחדים, המוליכים אותות באמצעות מערכת העצבים אל גרעין הממוקם בחלק הקדמי של המוח. אותו גרעין משדר פקודות ומשפיע על ייצור של הורמון שינה בשם "מלטונין", ועל כימיקליים מוחיים נוספים הקשורים בדיכאון.

האם תאורה יכולה להיות תחליף לתרופות?

על מנת למצות את הפוטנציאל של טיפול בדיכאון באמצעות האור עבור תחום בריאות הנפש יש לבחור היטב את סוג התאורה. הנורות בניסוי מאירות באור טבעי בלבד, ללא אולטרה סגול, לייזר, קרני גמא, או גלי רדיו הנחשבים למזיקים, ואף מבצעים פעילות חודרנית.|

השאלה הגדולה לגבי טיפול בדיכאון באמצעות האור היא האם מדובר על תחליף מוחלט לתרופות. יש שורה ארוכה של תרופות המשמשות כיום מטופלים הסובלים מדיכאון:

• פרוזק
• רוקסט
• ציפרלקס
• רסיטל
  
  להערכת החוקרים, הגירוי באור מפעיל את הפעולה הטבעית של הגוף, וכך מוביל לשיפור במצב הרוח. במילים אחרות, הטיפול עדיין לא יכול להחליף לחלוטין את השימוש בתרופות אך הוא ללא ספק מהווה קפיצת דרך מדעית חשובה ומשמעותית. בעוד תרופות משפיעות לרוב רק כחודש מתחילת הטיפול, החשיפה לאור מזרזת את השיפור.
  
  יש לציין כי דיכאון הוא אחת המחלות השכיחות בעולם. הקהילה הרפואית בתחום בריאות הנפש עוסקת רבות בשאלות על דיכאון, ומחפשת אחר פתרונות חדשים למצבים שכיחים. הטיפול באור כאמצעי לתכנות מחדש של השעון הביולוגי בגוף צובר תאוצה. מי שסובל מדיכאון חורף או השפעות תקופתיות יכול לנצל את היתרונות הללו של הטיפול. בכל מקרה, מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע, ולהכיר את החלופה הקיימת לטיפול בדיכאון באמצעות תרופות בלבד. 

תופעה מוכרת בעולם המערבי: דיכאון אחרי לידה

עם סיום הלידה נתקלות נשים רבות בתופעות דיכאון לא מוכרות. הדיכאון משפיע לא רק על תפקודה של האם, ועל תהליך החזרה לשגרה, אלא גם על הקשר שלה עם התינוק, עם בן הזוג ועם המשפחה או החברים.

בזמן ההיריון עוברת האישה לא מעט שינויים גופניים והורמונליים אשר עשויים לשנות לחלוטין את תפיסת

המציאות. לידה ראשונה מגדילה אמנם את הסיכוי לחוות דיכאון, אך הוא קיים גם בקרב נשים אשר כבר חוו לידה מוצלחת בעבר. הדיכאון שכיח גם בקרב נשים עם היסטוריה של תסמונת קדם-וסתית, תגובות נפשיות קשות לגלולות או דיכאון כללי.

כך תזהו סימנים לדיכאון

הורמוני המין הנשי עולים לרמות גבוהות מאוד במהלך ההיריון, ולאחר הלידה הם צונחים באופן חד. הורמונים אלו משפיעים על מערכות ביולוגיות בגוף האישה ועל מערכות העצבים, הדחפים ויכולת החשיבה האנליטית. מידת התגובה לשינויים אינדיבידואלית לחלוטין, ולכן כדאי להתייעץ עם איש מקצוע בכל מקרה של חשש לדיכאון מן הסוג הזה.

בנוסף, יש מספר סימנים המצביעים על תופעה כמו דיכאון אחרי לידה:

• עצבות לאורך זמן וללא סיבה נראית לעין
• היעדר הנאה מפעילות מינית או מפעילויות שגרתיות אחרות
• ירידה בחשק ליזום פעילויות
• קושי להירדם או יקיצה מהירה לאחר שינה קצרה בלבד
• תיאבון ירוד
• חוסר אנרגיה ועייפות
• אי שקט
• ירידה בערך העצמי ותחושות אכזבה
• קושי להתרכז ופיזור דעת
• דאגה מוגזמת או תחושת ייאוש

כפי שניתן לראות, חלק מהסימנים של דיכאון אחרי לידה מופיעים גם בסוגים אחרים של דיכאון. מצד שני, יש מאפיינים ספציפיים המצביעים על הקשר האדוק בין הדיכאון לבין הלידה. אדישות ליילוד והיעדר שמחה מובילים בדרך כלל לרגשות אשם אצל אמהות טריות. גם תחושת כישלון או אובדן שליטה על התינוק החדשים מלווים חשיבה טורדנית. בזמן דיכאון אחרי לידה חווה האישה פסימיות קיצונית, ובמצבי קיצון היא עלולה לפגוע בעצמה או בתינוק.

החשיבות של סביבה תומכת בהתמודדות עם הדיכאון

סביבה תומכת מונעת חלק ניכר מהתופעות של דיכאון שלאחר לידה, ואף עוזרת לאם לחזור לשגרה במהירות. הסביבה יכולה לבוא לידי ביטוי במערכת היחסים האינטימית עם בן הזוג, בעזרה של בני משפחה קרובים או בשיחות עם חברים. נשים אשר אינן מרגישות לבדן בהתמודדות עם התינוק יכולות להתפנות למחשבות חיוביות. חשוב לזכור כי האם הטרייה חווה לא מעט ביקורת חברתית לאחר הלידה: ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה מנסים להציג אידיאל לא מציאותי של הורות, המצטרף לשורה ארוכה של שינויים פיזיולוגיים והורמונליים.

נשים אחרי לידה צריכות לנקות את כל רעשי הרקע ולהתמקד רק במה שחשוב. עליהן להימנע מעימותים או חיכוכים חברתיים, להתאזר בסבלנות, ולזכור כי חלק גדול מהתופעות הנפשיות הוא תוצאה של מערכות ביולוגיות בלבד. לבסוף, כדאי לפנות אל ייעוץ מקצועי ולהתמודד עם דיכאון אחרי לידה ביעילות מבלי לגרום נזקים בלתי הפיכים לטווח הקצר והארוך. 

הפרעות נפשיות אצל ילדים ובני נוער

להיות הורים זה לא תמיד פיקניק, יש הרבה דברים שלא חשבנו שנצטרך להתמודד איתם, ולפעמים אנחנו לא בדיוק יודעים איך למצוא את הדרך הנכונה. לפעמים זה משהו קטן שחולף, ולפעמים מדובר במשהו גדול יותר, שמצריך התערבות של אנשי מקצוע. אז איך יודעים מתי לפנות לפסיכולוג? ומתי הכתובת היא דווקא פסיכיאטר מומחה? על שאלות אלה ועוד ננסה להשיב במאמר שלפניכם.

איך מחליטים שמשהו לא בסדר?

התשובה לשאלה זו אולי תישמע לא מקצועית, אבל היא התשובה הנכונה ביותר: תחושת בטן. אין מי שמכיר את

הילד כמו הוריו, ולכן, אם אתם מרגישים שמשהו לא בסדר, חורג מהרגיל או ממה שנחשב "נורמלי", צריך לבדוק. מקסימום יגידו לכם שאתם חרדתיים, כי הכול בסדר. במקרה כזה תוכלו להניח את האפיזודה הזאת מאחור, להמשיך בחייכם וגם לשכוח שמשהו אי פעם הטריד אתכם. אבל, אם הבדיקה תוביל לכך שיתברר שמשהו באמת "לא בסדר" ומצריך טיפול – אתם תברכו את הרגע שבו לא נתתם לאגו שלכם או לאנשים אחרים להסיט אתכם מהדרך הנכונה. לכן, אם נדמה לכם שהילד שלכם מתנהג בצורה שחורגת ממה שניתן לצפות מילד בגילו, מומלץ בהחלט להתייעץ עם גורמים מקצועיים. אפשר להתחיל דרך מרכזי התפתחות הילד שנמצאים בהסדר עם קופת החולים, אולם אם אתם רוצים להיות בטוחים שהמידע שיועבר לגורם המקצועי כמו גם תוצאות האבחון של הילד יישארו חסויים, מומלץ לפנות אל גורם מקצועי פרטי. זה יכול להיות פסיכולוג המתמחה בטיפול בילדים, וזה יכול להיות פסיכיאטר מומחה שמטפל בגילאים הצעירים. כמובן שישנם גורמים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, אולם אם חושדים שמדובר בהפרעה נפשית ולא בהפרעה התפתחותית – שני הגורמים שהוזכרו הם הכתובת המומלצת.

ובכל זאת – האם יש סימנים מסוימים שיכולים להעיד שצריך לבדוק?

בהחלט כן. לפניכם רשימת התנהגויות ומצבים שאם הם נמשכים למעלה משבועיים כדאי לפנות אל פסיכיאטר מומחה.

·         גניבות ושקרים.

·         שינוי אופי קיצוני.

·         בלבול בין מציאות ודמיון.

·         אלימות מילולית ו/או פיזית.

·         קושי מוגזם בפרידה מההורים.

·         שינוי בהרגלי השינה ו/או האכילה.

·         חוסר רצון מופגן ללכת לבית הספר.

·         הפרת כללים ופריצת גבולות באופן עקבי.

·         התכנסות אל תוך עצמו והתרחקות מחברים.

·         קבלת ציונים נמוכים מהרגיל במספר מקצועות.

·         כאבי ראש / בטן שאינם קשורים למחלה כלשהי.

·         הפגנת חוסר עניין בפעולות שעניינו את הילד בעבר.

·         הימנעות משיחה עם בני גילו או עם מבוגרים (פרט לבני המשפחה).

·         התנהגויות כפייתיות שאם מנסים למנוע ממנו לבצען הוא מפגין תסכול רב.

·         שינויים קיצוניים במצב הרוח או ירידה דרסטית במצב הרוח ובשמחת החיים.

·         התעסקות רבה בכל מה שקשור במוות, כולל הבעת רצון למות ו/או איומים בהתאבדות.

בנוסף לכל אלה, כל התנהגות שנחשבת שונה או "מוזרה", כמו דיבורים ומלמולים מוזרים וכד', צריכה להדליק נורה אדומה. יש לעקוב אחר הילד ואם ההתנהגות נמשכת לאורך זמן – מומלץ לפנות אל פסיכיאטר מומחה בטיפול בילדים.

מתי לפנות לפסיכולוג ומתי אל פסיכיאטר מומחה?

יש האומרים, כי פסיכיאטר הוא פסיכולוג עם כלים נוספים, כשב"כלים נוספים" מתכוונים ליכולת שיש לו לתת למטופליו טיפול תרופתי. בין אם אתם מסכימים אם קביעה זו או לא, חשוב לדעת מתי עדיף לפנות לפסיכולוג ומתי לפסיכיאטר. הכלל הלא כתוב אומר, שאם אתם מרגישים שמדובר בבעיה רגשית, שאתם חושבים שאפשר לזהות את הגורם לה ולטפל בו – הכתובת היא פסיכולוג. לעומת זאת, אם אתם חושדים שמדובר בהפרעה נפשית מסוימת, שמקורה במוח, הכתובת היא פסיכיאטר מומחה שרשאי לרשום תרופות שיוכלו לסייע. בכל מקרה, לא כל הפסיכיאטרים ממהרים לרשום תרופות, וכדאי לפנות אל איש מקצוע מומלץ שידע לספק גם פתרונות אחרים שיכולים לעזור.

בכל מקרה – תמיד תזכרו, שאתם אלה שמכירים את הילד שלכם הכי טוב. אם אתם חושדים שמשהו לא בסדר – גשו לבדוק. 
אתם גם מוזמנים להתייעץ בנושא איתי בפורום: http://www.mishpati.co.il/forum.aspx?forumid=110

פסיכיאטריה בסרטים - נכון ולא נכון

סרטים יכולים ליצור סדק בתדמית הפסיכולוג / פסיכיאטר בעיני רבים שאינם מהתחום. התדמית שנוצרה עבור פסיכיאטרים ברבות השנים בקולנוע, יצרה דמות שמזוהה עם הרשויות היבשות, שאינה אינטליגנטית במיוחד עד שלילית במידה רבה.

ד"ר פריץ להמן (Bringing up Baby (1938 מצהיר שהנמר של קתרין הפבורן הוא דמיוני. זה לא היה שיקול דעת נבון,

בהתחשב בכך שהנמר שלה "בייבי" לא היה מאולף וכל הקרקס ברחו. בסרטים פסיכיאטרים רבים מסיקים את המסקנות הלא נכונות ומשלמים על כך בחייהם. מכתונת משוגעים ועד רוצחים מלידה (1994). הפסיכיאטרים אינם יודעים דבר והם ממשיכים לאכלס את העולמות הבדיוניים, העל טבעי והמדעי - במגרש השדים (1973) ושלושה סרטי שליחות קטלניים (1984, 1991 & 2003), יש פסקי דין דוגמטיים עם השלכות כואבות מאוד לפסיכיאטרים. כמו כן למרות שעורך הדין של ריצ'רד גיר בפחד ראשוני (1996) מקבל תואר של פסיכיאטר אמיתי ומומחה, הוא מרומה בקלות על ידי רוצח שמצליח לזייף פיצול אישיות מבלי שעלה על זה.

פרויד (1962) עשוי להיחשב כסרט שהגיע לשיא בגיל הזהב של ייצוגים חיוביים של פסיכיאטרים. מנקודה זו ואילך, החסד שניתן לפסיכיאטרים חלף, בשל מגוון רחב של סיבות (הנושאים בסרטים הפכו בוגרים יותר, האידאליזציה נעלמה, וכן אובדן הכבוד כלפי עמדות פרו רשויות). העובדה הכי עצובה היא שהתדמית שנוצרת על פסיכיאטרים בעיני הציבור היא שלילית. פסיכיאטרים בסרטים מוצגים לעיתים כמי שעושים שימוש בכישוריהם לרעה (מר דידס הולך העירה, 1936), לצורכי נקמה (טירוף פיין, 1966), יתרון מיני (עיתוי גרוע, 1980), רצח (בית של כרטיסים, 1987 ).כך לדוגמה עבור הרוצח הסדרתי חניבעל לקטר ומעשיו לפסיכיאטר האומלל שלו צ'ילטון בשתיקת הכבשים (1991). בסרט הרעב של לקטר בא לידי ביטוי במשפט בו הוא אומר בסיום הסרט "אני צריך לפגוש ידיד ותיק לארוחת ערב " וזהו סימן שאינו מסביר פנים כלפי הפסיכיאטר שלו.