יום השואה הבינלאומי: כיצד מומלץ להתמודד עם הפוסט טראומה?

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולגבורה חל היום, ואיתו עולות לדיון מספר שאלות מרתקות לגבי האופן בו משפיעות תופעות פוסט-טראומטיות על איכות החיים שלנו. ניצולי שואה נאלצים להתמודד לאורך שנים ארוכות עם השפעות מן הסוג הזה. עבור רובם של ניצולי השואה, הדרך היחידה לפרום את הטראומה, ולהתגבר על מגבלות פסיכולוגיות ומנטליות היא באמצעות התייעצות עם פסיכיאטר. אך ממה מורכבת הטראומה, ומה הופך אותה לחלק כל כך מהותי בנפש של ניצולי שואה?

ראשית, כדאי להסביר כי הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא הפרעה המוגדרת בתור פסיכיאטרית. היא נחשבת חלק מתחום הפרעות החרדה, מתפתחת לאחר חווית אירוע טראומתי, ויכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות. שנית, הלוקים בהפרעה מגיבים לרוב בתחושות של פחד וחוסר אונים, אולם לא קיימת דרך חד משמעית לאבחן או למנוע זאת מראש. ההגדרה מהו אירוע טראומתי אינה נוקשה, ולכן יש מטופלים הסובלים מפוסט-טראומה אחרי תאונת דרכים קלה, לעומת אחרים המפתחים אותה רק באירועים קיצוניים ובלתי נתפסים כמו מאבקי השואה.

שכיחות התסמונת ואבחון פוסט-טראומה בקרב ניצולי שואה

הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא בדרך כלל ארוכת מועד וקשה לטיפול. שכיחות התסמונת באוכלוסיה הכללית עומדת על 8%, לעומת אחוזים גבוהים הרבה יותר בקרב ניצולי שואה באופן ספציפי. מבחינה היסטורית, המאורעות הטראומטיים גם נחווים בצורה שונה בין המינים: גברים יכולים לפתח את ההפרעה לאחר חשיפה לקרבות במלחמת העולם השנייה, בעוד נשים יפתחו אותה בתגובה לתקיפות, אונס וכן הלאה. ההפרעה מופיעה גם בילדים ובמתבגרים, ולעתים נדירות היא הופכת להיות חלק מהדינמיקה המשפחתית של ניצולי שואה בארץ או בחו"ל.

פסיכיאטר יכול לאבחן פוסט-טראומה אצל ניצולי שואה באמצעות ארגז כלים מגוון. על פי קריטריונים של ה-DSM (ספר האבחנות האמריקאי), המאורע הטראומטי נחווה מחדש בדמות זיכרונות חוזרים וחודרניים, חלומות מעיקים והתנהגות הכוללת הזיות, אשליות ופלאשבקים. אצל ניצולי שואה מבוגרים בולטים בעיקר תסמינים עקביים של עוררות מוגברת:

-        קושי להירדם או להמשיך לישון
אי מנוחה
התפרצויות זעם
קושי בריכוז
הרגשת זרות או ניתוק מהסביבה

מדוע חשוב להתייעץ עם איש מקצוע?

החשיבות של התייעצות עם פסיכיאטר עבור ניצולי שואה מתחדדת, כאשר בוחנים את המשמעות המעשית של הפרעת דחק פוסט-טראומטית. זו הפרעה הגורמת למצוקה קלינית, פוגעת בתחומי תפקוד חברתיים ותעסוקתיים, ומביאה לירידה חדה ביכולת התפקוד היומית. הטיפול בפוסט-טראומה מבוסס על שימוש בפסיכותרפיה, כאשר המטרה העיקרית היא להשיב את המטופל לרגעי הטראומה ולהתמודד אתם מחדש. הדחקה של אירועים מתקופת השואה או מלחמת העולם השנייה רק מחמירים את מצבו של המטופל, ולכן מעורבות של פסיכיאטר היא קריטית למצבו. פסיכיאטר מומחה כמו פרופ משה קוטלר יכול לעשות את ההבדל באיכות החיים של ניצולים.

לסיכום, פסיכיאטר הוא איש מקצוע שיכול לעזור לניצולי שואה הסובלים מהפרעות פוסט-טראומה. ההמלצה העיקרית היא להתייחס בכובד ראש אל הסימפטומים, ולהתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר.   

על פלאי הריטלין - כמה זה באמת הכרחי?

ריטלין היא תרופה המשמשת ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD). נדמה שהכדור הקטן מצוי בילקוט של כל ילד על מנת שיצליח להתרכז בשיעורים, אך יש גם מי שטוען שמדובר בתרופה ממכרת ומזיקה. אז מי צודק?

ככל הנראה מעולם לא היתה תרופה שעוררה סביבה כל כך הרבה סערה. מצד אחד, קיימים תומכים רבים לנטילת ריטלין, בטענה שהוא משפר את איכות חייהם של המשתמשים. לטענתם, יש לעזור לילדים לשפר את רמת הריכוז שלהם, ובכך לתת להם סיכוי להצליח בלימודים ובחיים באופן כללי. מצד שני, טענות רבות נשמעות מנגד אודות היד החופשית הרושמת ריטלין ללא אבחנה, גם עבור ילדים שלא סובלים מ- ADHD, אלא מהפרעות אחרות בעלות סימפטומים דומים. לרגל תחילת שנת הלימודים ולאור המרוץ של הורים רבים בניסיון להשיג את התרופה עם סיום החופש הגדול, החלטנו להציג בפניכם את שני הצדדים.

יתרונות השימוש בריטלין

התרופה התגלתה במקרה, ככל הנראה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. היא נועדה לשימוש בקרב חולים הסובלים מדיכאון, אך התברר שהיא ממתנת תופעות האופייניות למי שסובל מהפרעות קשב וריכוז. היא מגבירה את יכולת הריכוז, משפרת את ההישגים בלימודים ואת התפקוד בבית ואף תורמת להערכה עצמית גבוהה יותר.

ריטלין נחשב לתרופת פלא, ולא בכדי. הוא מרגיע את חוסר השקט, ומאפשר למי שנוטל אותה להתנהג כמו כל תלמיד – להצביע, להקשיב, לקרוא ולהתאזר בסבלנות. עם זאת, חשוב לציין, שהיא יעילה ב- 75% מהמקרים המאובחנים בלבד.

החסרונות של הריטלין

מדובר בתרופה יחסית חדשה, שעליה לעבור ניסויים נוספים. עדיין לא ברור במאת האחוזים כיצד היא פועלת על המוח, והשפעתה על מערכת העצבים המרכזית דומה לזו של סמים ממריצים וממכרים. היא מאיצה את שחרור הדופמין, וככל הנראה זוהי השיטה לשיפור יכולת הריכוז והקשב.

שימוש בריטלין עלול לגרום למגוון תופעות לוואי, ביניהן: ירידה בתיאבון, כאבי ראש, קשיים בהירדמות, כאבי בטן, תנועות בלתי רצוניות וישנוניות. בנוסף, לפי ה- FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי), קיימת סכנת מוות פתאומי וכן בעיות בריאותיות שונות, כמו יתר לחץ דם, בעיות לב והפרעות התנהגותיות כמו אגרסיביות קיצונית והתקפי שיגעון. בנוסף, מחקרים חדשים אשר נערכו באוניברסיטת ייל מצביעים על האפשרות שעלול להיווצר נזק בלתי הפיך בקליפת המוח הקדם-פרונטלית, אשר אחראית על תפקודי מוח גבוהים, ובכך לפגוע בזיכרון ארוך הטווח וביכולת לפתור בעיות.

מיסודי ועד האוניברסיטה

ילדים רבים אשר חווים מעבר בין מסגרות חינוך, מקבלים ריטלין במטרה להסתגל לדרישות החדשות. לעומת זאת, ישנם ילדים שמתחילים ליטול ריטלין רק לאחר שהמורה המליצה להורים שלהם לקחת אותם לאבחון. מנגד, תלמידי הכיתות הגבוהות יותר, לא מחכים שהגאולה תגיע מהמורה. רבים מצליחים להשיג את התרופה באופן פיראטי, ובאוניברסיטאות התופעה שכיחה אף יותר. הדבר נכון במיוחד בקרב ילדים שמגיעים משכבה סוציו-אוקונימית בינונית ומעלה.

התלמידים טוענים שמפילים עליהם עומס רב: הם נמצאים שעות ארוכות בבית הספר, והם חווים הן מצד בית הספר והן מצד המשפחה לחץ אדיר לשאוף למצוינות. עם לחץ פסיכולוגי שכזה, מי מסוגל בכלל להתרכז? תלמידים רבים עם מרשם, הופכים להיות סוחרים של הכדורים שבהם הם לא משתמשים, בעוד תלמידים אחרים קונים אותם, ומשתמשים בהם כראות עיניהם. רבים מהם לא זקוקים באמת לכדורים האלה, אך הם משפרים את ההישגים שלהם ולו רק בשל אפקט הפלסיבו – האמונה הפסיכולוגית לפיה אם הם ייטלו כדור שאמור לעזור להם, יגרום להם לשפר את הישגיהם, ואכן הישגיהם משתפרים, למרות שגם אם היו לוקחים כדור דמה, הם היו משפרים את הישגיהם.

אז מה עושים?

הייתכן שאנחנו נותנים סם לילדים שלנו? הרי ריטלין פועל כסם ממכר. לפי פקודת הסמים המסוכנים של ישראל כל הסמים מוגדרים כמסוכנים ואין שום אבחנה בין הרמות שלהם (קלים או קשים). ובכל זאת – מיליוני ילדים נוטלים ריטלין מדי יום ביומו, בכל רחבי העולם, ונכון להיום אין דיווחים על התמכרויות. חשוב לציין, שבניגוד לסמים, כאשר נוטלים ריטלין במינון הנכון, הוא אינו גורם לשינויים במצב הרוח, בתפיסת המציאות ואף אינו גורר מעשים אובססיביים המעידים על התמכרות פיזית או מנטלית, ולכן מדובר בתרופה ולא בסם.

עם זאת, חשוב לציין שלא כל רופא מורשה לנפק מרשם לריטלין, אלא רק פסיכיאטר או נוירולוג מומחה. אך עד לרגע קבלת המרשם, חייב הילד לעבור מבחן TOVA ואבחון פסיכולוגי, ועל רופא המשפחה / הילדים מוטלת האחריות לשלול הפרעות אחרות אשר מאופיינות בסימפטומים דומים, כגון: צליאק, אנמיה, הפרעות בבלוטת התריס, מחסור בוויטמינים, ליקויי ראייה ושמיעה וכן הפרעות שינה.

למידע בנושא פסיכאטריה ובריאות הנפש תוכלו למצוא בעמוד של פרופ משה קוטלר