ריטלין היא תרופה המשמשת ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז (ADHD). נדמה שהכדור הקטן מצוי בילקוט של כל ילד על מנת שיצליח להתרכז בשיעורים, אך יש גם מי שטוען שמדובר בתרופה ממכרת ומזיקה. אז מי צודק?
ככל הנראה מעולם לא היתה תרופה שעוררה סביבה כל כך הרבה סערה. מצד אחד, קיימים תומכים רבים לנטילת ריטלין, בטענה שהוא משפר את איכות חייהם של המשתמשים. לטענתם, יש לעזור לילדים לשפר את רמת הריכוז שלהם, ובכך לתת להם סיכוי להצליח בלימודים ובחיים באופן כללי. מצד שני, טענות רבות נשמעות מנגד אודות היד החופשית הרושמת ריטלין ללא אבחנה, גם עבור ילדים שלא סובלים מ- ADHD, אלא מהפרעות אחרות בעלות סימפטומים דומים. לרגל תחילת שנת הלימודים ולאור המרוץ של הורים רבים בניסיון להשיג את התרופה עם סיום החופש הגדול, החלטנו להציג בפניכם את שני הצדדים.
יתרונות השימוש בריטלין
התרופה התגלתה במקרה, ככל הנראה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. היא נועדה לשימוש בקרב חולים הסובלים מדיכאון, אך התברר שהיא ממתנת תופעות האופייניות למי שסובל מהפרעות קשב וריכוז. היא מגבירה את יכולת הריכוז, משפרת את ההישגים בלימודים ואת התפקוד בבית ואף תורמת להערכה עצמית גבוהה יותר.
ריטלין נחשב לתרופת פלא, ולא בכדי. הוא מרגיע את חוסר השקט, ומאפשר למי שנוטל אותה להתנהג כמו כל תלמיד – להצביע, להקשיב, לקרוא ולהתאזר בסבלנות. עם זאת, חשוב לציין, שהיא יעילה ב- 75% מהמקרים המאובחנים בלבד.
החסרונות של הריטלין
מדובר בתרופה יחסית חדשה, שעליה לעבור ניסויים נוספים. עדיין לא ברור במאת האחוזים כיצד היא פועלת על המוח, והשפעתה על מערכת העצבים המרכזית דומה לזו של סמים ממריצים וממכרים. היא מאיצה את שחרור הדופמין, וככל הנראה זוהי השיטה לשיפור יכולת הריכוז והקשב.
שימוש בריטלין עלול לגרום למגוון תופעות לוואי, ביניהן: ירידה בתיאבון, כאבי ראש, קשיים בהירדמות, כאבי בטן, תנועות בלתי רצוניות וישנוניות. בנוסף, לפי ה- FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי), קיימת סכנת מוות פתאומי וכן בעיות בריאותיות שונות, כמו יתר לחץ דם, בעיות לב והפרעות התנהגותיות כמו אגרסיביות קיצונית והתקפי שיגעון. בנוסף, מחקרים חדשים אשר נערכו באוניברסיטת ייל מצביעים על האפשרות שעלול להיווצר נזק בלתי הפיך בקליפת המוח הקדם-פרונטלית, אשר אחראית על תפקודי מוח גבוהים, ובכך לפגוע בזיכרון ארוך הטווח וביכולת לפתור בעיות.
מיסודי ועד האוניברסיטה
ילדים רבים אשר חווים מעבר בין מסגרות חינוך, מקבלים ריטלין במטרה להסתגל לדרישות החדשות. לעומת זאת, ישנם ילדים שמתחילים ליטול ריטלין רק לאחר שהמורה המליצה להורים שלהם לקחת אותם לאבחון. מנגד, תלמידי הכיתות הגבוהות יותר, לא מחכים שהגאולה תגיע מהמורה. רבים מצליחים להשיג את התרופה באופן פיראטי, ובאוניברסיטאות התופעה שכיחה אף יותר. הדבר נכון במיוחד בקרב ילדים שמגיעים משכבה סוציו-אוקונימית בינונית ומעלה.
התלמידים טוענים שמפילים עליהם עומס רב: הם נמצאים שעות ארוכות בבית הספר, והם חווים הן מצד בית הספר והן מצד המשפחה לחץ אדיר לשאוף למצוינות. עם לחץ פסיכולוגי שכזה, מי מסוגל בכלל להתרכז? תלמידים רבים עם מרשם, הופכים להיות סוחרים של הכדורים שבהם הם לא משתמשים, בעוד תלמידים אחרים קונים אותם, ומשתמשים בהם כראות עיניהם. רבים מהם לא זקוקים באמת לכדורים האלה, אך הם משפרים את ההישגים שלהם ולו רק בשל אפקט הפלסיבו – האמונה הפסיכולוגית לפיה אם הם ייטלו כדור שאמור לעזור להם, יגרום להם לשפר את הישגיהם, ואכן הישגיהם משתפרים, למרות שגם אם היו לוקחים כדור דמה, הם היו משפרים את הישגיהם.
אז מה עושים?
הייתכן שאנחנו נותנים סם לילדים שלנו? הרי ריטלין פועל כסם ממכר. לפי פקודת הסמים המסוכנים של ישראל כל הסמים מוגדרים כמסוכנים ואין שום אבחנה בין הרמות שלהם (קלים או קשים). ובכל זאת – מיליוני ילדים נוטלים ריטלין מדי יום ביומו, בכל רחבי העולם, ונכון להיום אין דיווחים על התמכרויות. חשוב לציין, שבניגוד לסמים, כאשר נוטלים ריטלין במינון הנכון, הוא אינו גורם לשינויים במצב הרוח, בתפיסת המציאות ואף אינו גורר מעשים אובססיביים המעידים על התמכרות פיזית או מנטלית, ולכן מדובר בתרופה ולא בסם.
עם זאת, חשוב לציין שלא כל רופא מורשה לנפק מרשם לריטלין, אלא רק פסיכיאטר או נוירולוג מומחה. אך עד לרגע קבלת המרשם, חייב הילד לעבור מבחן TOVA ואבחון פסיכולוגי, ועל רופא המשפחה / הילדים מוטלת האחריות לשלול הפרעות אחרות אשר מאופיינות בסימפטומים דומים, כגון: צליאק, אנמיה, הפרעות בבלוטת התריס, מחסור בוויטמינים, ליקויי ראייה ושמיעה וכן הפרעות שינה.
למידע בנושא פסיכאטריה ובריאות הנפש תוכלו למצוא בעמוד של פרופ משה קוטלר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה